ניו יורק ממשיכה להוכיח שכישרון טכנולוגיה עמוקה פורח במקום שבו ידע צפוף פוגש הון חסר מנוחה. ליזמים שבונים חומרה, חומרים או תוכנה מתקדמת, חמשת הרובעים עדיין מציעים משהו נדיר: אנשים שיודעים להפוך מחברת מעבדה למוצר שניתן לשלוח, בלי לעבור דירה כל חצי שנה. המאמר בוחן את היתרונות הממשיים שמושכים ושומרים כישרון דיפ־טק בניו יורק, גם כשמחירי הדיור עולים ומתחרים בחוף מפתים את אותם מוחות.
מעבדות קולומביה ו־NYU ממשיכות להזין מהנדסים רציניים
תוכניות הבוגרים באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטת ניו יורק מזרימות לשוק המקומי בכל סמסטר מומחים שזה עתה סיימו הכשרה. המהנדסים האלה יוצאים עם ידע מעשי במכשירים קוונטיים, פולימרים חדשים וארכיטקטורות מחשוב בקצה. הם כבר מכירים את קווי הרכבת התחתית שמחברים בין היועצים לשעבר ללקוחות ראשונים. ב־Foundation ראינו מחזורים שלמים מקימים חברות במרחק של כעשרה בלוקים מהקמפוס, כי הדרך מהגנת התזה לפגישת לקוח ראשונה נשארת קצרה.
חברות ספין־אאוט של סגל מקבלות סיוע שקט ממשרדי העברת טכנולוגיה באוניברסיטאות, שמבינים לוחות זמנים ארוכים מאלה של אפליקציות צרכניות. הגשת פטנטים מתחילה לעיתים קרובות ב־משרד הפטנטים והסימנים המסחריים של ארצות הברית בעוד הממציאים עדיין חולקים משרד עם הסטודנטים. הרציפות הזאת מפחיתה את הסיכון שידע פשוט יצא מהדלת.
למה יזמי חומרה מתקבצים ליד הנהרות
אזורי תעשייה על קו המים בברוקלין ובקווינס עדיין מציעים קומות שיכולות לשאת ציוד רגיש לרעידות. השכירות גבוהה, אבל החלופה של לשלוח אבות־טיפוס מעבר לאוקיינוס יקרה יותר כשמחזורי האיטרציה מתכווצים לשבועות. יזמים מדווחים שבתי מלאכה מקומיים יכולים להפוך קובץ תכנון ממוחשב לחלק מתכת באותו אחר הצהריים. הקרבה הפיזית הזאת מקצרת את לולאת הלמידה שצוותי תוכנה טהורה בכלל לא מכירים.
מסדרונות לוגיסטיקה לאורך האיסט ריבר נותנים גם גישה נוחה לספקי רכיבים שמשרתים גם ענקי תעופה וחלל וגם יצרני מכשור רפואי. שיחה אחת ברציף משותף יכולה להעלות מחבר מותאם אישית שהיה לוקח חודשים למצוא ברשת. תאונות גיאוגרפיה כאלה משאירות את כישרון הדיפ־טק בניו יורק מחובר למציאות פיזית, לא רק לסימולציה.
אנשי פיננסים שבאמת מבינים אבות־טיפוס
יוצאי וול סטריט שעזבו שולחנות מסחר יושבים היום בדירקטוריונים של סטארטאפים באקלים ובביוטק. הם קוראים מאזנים, אבל גם שואלים על שיעורי תפוקה בריצות פרוסות סיליקון ועל זמן ממוצע בין תקלות. האוריינות הכפולה הזאת מקצרת שיחות גיוס, כי היזמים מבזבזים פחות זמן על תרגום סיכון הנדסי לסיכון בגיליון אלקטרוני. Foundation מדגישה את השילוב הזה בחומרי למשקיעים, ומראה איך כסף ניו־יורקי מגיע לעיתים קרובות כבר דו־לשוני.
בהירות רגולטורית עוזרת עוד. דיווחים ל־רשות ניירות הערך האמריקאית הופכים לשגרה ברגע שהחברה מגיעה לסבבים מוסדיים, והיועצים המשפטיים המקומיים כבר מכירים את קצב הגילוי. יזמים מבזבזים פחות שבועות על פענוח כללים שבערים אחרות מתייחסים אליהם כאל מחשבה שבדיעבד.
דוקטורים מהגרים שהופכים פטנטים לחברות
מסלולי ויזה ממשיכים להביא חוקרים שסיימו דוקטורט בחו״ל ובחרו בניו יורק בגלל צפיפות העמיתים. רבים מגיעים עם המצאות חצי־גמורות שחסר להן רק שותף שמדבר גם קוד וגם הון. העיר למדה להפוך את ההגעות האלה לצוותים יציבים, לא לאורחים זמניים. דפוס אחד ש־Foundation עוקבת אחריו הוא היווצרות מהירה של זוגות מייסדים: מהגר עם ידע עמוק בתחום, ומפעיל מקומי שמנווט לקוחות וחוזים.
השוואות למרכזים אחרים מופיעות בסיקור של Foundation, למשל למה אנחנו משקיעים בלאגוס לפני כולם והעדכון האחרון על כך ש־Foundation Incubator פותחת משרד איתור בתל אביב. ניו יורק עדיין מקדימה את השווקים האלה במדד אחד: מספר המשקיעים שמוכנים לפגוש יזם בפעם הראשונה תוך ארבעים ושמונה שעות מהיכרות חמה.
תמריצי עיר שעדיין מושכים צוותי מדע קשה
זיכויי מס ותוכניות נחיתה רכה לסטארטאפים עתירי מחקר עדיין פעילים. הם כמעט אף פעם לא מכסים את כל שריפת המזומנים, אבל מקזזים את השנה הראשונה של ספסלי מעבדה יקרים. אנשי פיתוח כלכלי מקומיים מבינים שחברת חומרים עשויה להזדקק לחמש שנים לפני שמופיע הכנסה. הסבלנות הזאת שונה מהלחץ של תשעים יום שמאפיין שווקים דיגיטליים טהורים.
מסגרות בינלאומיות מחזקות את אותו לקח. הנחיות של יחידת העסקים הקטנים והיזמות של ה־OECD ושל סדר היום הרחב יותר של חדשנות בבנק העולמי מדגישות הון סבלני לטכנולוגיה עמוקה. קובעי מדיניות בניו יורק שואלים בשקט רעיונות כאלה כשהם מעצבים תוכניות משלהם.
רשתות שמחברות חוזי ביטחון לממציאים מהמוסך
מהנדסים לשעבר מצבא ומתעשיית התעופה והחלל מלווים היום צוותים צעירים שמעולם לא תכננו למכור לממשלה. הם פותחים דלתות לחוזים דו־שימושיים שמספקים הכנסה מוקדמת בלי לכפות מעבר לשוק הצרכני. פיילוט מוצלח אחד יכול לממן עוד שנתיים של מחקר טהור. הקשרים האלה נוצרים באירועי ערב שעדיין ממלאים אולמות, גם אחרי שעבודה מרחוק הפכה לנורמה.
הגישה של Foundation עצמה, לתמוך באנשים מוקדם, מופיעה במאמר מדוע אנו משקיעים באנשים לפני שיש להם חברה. אותה לוגיקה מתרחשת מדי ערב בסלון בניו יורק, כשמנהל תוכנית בדימוס מציג מדען חומרים בן עשרים ושמונה לקצין רכש.
איך שומרים על כישרון אחרי סבב A
יוקר המחיה דוחף חלק מהמהנדסים לערים זולות יותר, אבל רבים נשארים כי הלקוח הבא או השותף הבא נמצאים שלוש תחנות רכבת תחתית משם. חברות ששורדות את סבב הגיוס הראשון יוצרות לעיתים קרובות שבתון מחקר פנימי או חברות במעבדות משותפות, כדי שהצוות יוכל להמשיך לפרסם. ההיתר התרבותי להישאר מדענים תוך כדי משכורת סטארטאפ מפחית את הדחף לחזור לאקדמיה טהורה.
קריאה נוספת על אסטרטגיות הון נמצאת ב־ארכיון השקעה בטכנולוגיה. הזדמנויות מקבילות עולות כשהיזמים מתרחבים בהמשך, כולל שוק השיקום באוקראינה. שאלות נפוצות על מעבר דירה וויזות מרוכזות ב־שאלות נפוצות, כדי שצוותים יחליטו על בסיס עובדות ולא על שמועות.
ניו יורק עדיין עושה נכון את היסודות: אוניברסיטאות מרוכזות, כישרון פיננסי דו־לשוני, אנרגיה של מהגרים, תמריצים סבלניים ורשתות אישיות צפופות. יזמי טכנולוגיה עמוקה שזקוקים ליותר מכישרון תוכנה ממשיכים למצוא את הרכיבים האלה מרוכזים במקום אחד. היתרון של העיר אינו רומנטיקה; הוא יתרון מעשי חוזר, שנמדד בשבועות שנחסכו ובפטנטים שהוגשו.
קריאה נוספת מבית Foundation: Foundation Israel, מדוע הקמת חברה לא צריכה להיות עבודת המייסד, ו־מיפוי רגולטורי למוצרים מוקדמים: השוואת עקומות עלות אזוריות.
ערך נצחי. מורשת לנצח.
